אהרון גלעדי היה צייר ישראלי שהקדיש את חייו לאמנות ששורשיה נטועים בעבודה, במשפחה ובחיי הקיבוץ. גלעדי, שנולד בהומל שבבלארוס, התחיל את מסעו האמנותי באקדמיה לאמנות בפטרוגרד. כבר בצעירותו הפגין תעוזה והקרבה, כשהוגלה לסיביר בעקבות פעילותו בתנועת "השומר הצעיר". לאחר שחרורו בשנת 1929, עלה לארץ ישראל כחלק מגרעין שהקים את קיבוץ אפיקים – מקום שבו התפתחה יצירתו לצד העבודה הקשה בשדות ובאתרי הבנייה.

בתקופה שבה היה חבר קיבוץ, גלעדי יצר בסתר, תוך כדי מאבק לשלב בין חיי הקולקטיב לבין ייעודו כאמן. הוא סיפר כיצד היה נושא קרש על כתפיו בדרכו לצייר, כדי שלא ייחשב כ"מתבטל". יצירותיו מאותה תקופה, כמו "משפחה בקיבוץ" ו"אם וילד במטבח", משקפות את ההתמודדות עם השגרה הקשה של חיי הקיבוץ לצד רגעי אנושיות אינטימיים ומרגשים.

אמנות של חזון ועבודה
ציוריו של גלעדי, המזוהים עם סגנון הריאליזם הסוציאליסטי, התמקדו בחיי הקיבוץ, במושגים של עבודה, משפחה וקהילה. הוא יצר דמויות בקווי מתאר חזקים וגסים, שהפכו לסימן ההיכר שלו – קלסתרי פנים חסרי זהות המבטאים את רוח הקולקטיב והוויתור על האינדיבידואליות. ברקע הדמויות, הוא שילב נופים ארץ-ישראליים שנוסכים תחושת שייכות ומקנים ליצירותיו חיבור עמוק למקום ולזמן.

למרות עזיבתו את הקיבוץ בשנת 1948, גלעדי המשיך לשמר את ערכי הקולקטיב ביצירתו. ציוריו היו עדות לחייו ולערכים שבהם האמין: עבודה, מסירות וחיבור עמוק לאדמה ולחברה. לאורך השנים, זכה גלעדי לפרסים חשובים, בהם פעמיים פרס דיזנגוף היוקרתי לציור (1948, 1954), פרס ברזיל-ישראל (1957), ופרס ההסתדרות (1960).

חבר בקבוצת "אופקים חדשים" ויוצר רב-ממדי
גלעדי היה ממייסדי קבוצת "אופקים חדשים", אך בהמשך דרכו האמנותית בחר לפרוש מהקבוצה כדי להמשיך לעצב את יצירתו על פי חזונו האישי. עבודותיו הוצגו בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל, כולל בביאנלה בסאו פאולו (1957) ובגלריות מובילות באירופה ובארצות הברית.

בשנת 1971 יצא לאור אלבום רטרוספקטיבי של עבודותיו, המציין 40 שנות יצירה בישראל, עם הקדמה מאת יונה פישר. יצירותיו נחשבות לנכס תרבותי ומוצגות במוזיאונים ובאוספים פרטיים.

מורשתו של גלעדי
אהרון גלעדי נטמן לבקשתו בקיבוץ אפיקים – המקום שבו החל את מסעו בארץ. מורשתו כאמן ממשיכה לעורר השראה כמי שידע לשלב בין אמנות גבוהה לחיי היום-יום, ולהציג את היופי שבמאבק האנושי והחברתי. הוא השאיר אחריו יצירות שמספרות את סיפורם של האנשים הפשוטים ושל הארץ, יצירות שמזמינות אותנו להרהר על זהות, עבודה וקהילה, ומתארות את היופי המיוחד שבחיים עצמם.

​

​