האמן האנונימי אָלֶף, מהדמויות המרתקות והחדשניות באמנות הישראלית, הוא אמן גרפיטי ייחודי שבחר לשמור על זהותו חסויה מאז החל את דרכו האמנותית ב-2015. בחירה זו אינה מקרית – עבור אָלֶף, האנונימיות היא אמצעי המאפשר לצופה להתרכז ביצירה עצמה, בלי השפעה של דימוי אישי או פרשנות חיצונית.
האות "אָלֶף", שבה הוא משתמש כשם במה, מסמלת עבורו חיבור בין החומרי לרוחני, בין האישי לאוניברסלי. לדבריו, "אָלֶף" מגלמת את הניצוץ האלוהי שבכל אדם, את הקשר בין שמים לארץ ואת התקווה הטמונה במעמקי הקיום האנושי.
כאמן גרפיטי, יצירותיו של אֱלֶף נשענות על הנוף העירוני – קירות, עמודים, מגדלים ורחובות, המשמשים לו כקנבס פתוח. הנופים האורבניים שהוא בוחר לתאר – מבניינים מתפוררים ועד גורדי שחקים, ובייחוד מגדל שלום – משמשים כמטפורה לכוחו של האדם לשקם, לבנות ולהתחדש. מגדל שלום, שחוזר שוב ושוב ביצירותיו, הוא סמל לתקומה ולחוזק הלאומי, המסמל את היכולת האנושית לקום מתוך חורבן וליצור עתיד חדש.
אָלֶף מתאפיין בשפה אמנותית ייחודית, המאופיינת בצבעוניות עזה, קומפוזיציות דינמיות ושימוש בחומרים ממוחזרים. באמצעות יצירתו, הוא מציב שאלות על הקשר בין הסבל לתקווה, בין השבר לתיקון, ובין העבר לעתיד. מעבר לציוריו המסורתיים, אֱלֶף היה חלוץ בשילוב אמנות רחוב עם מציאות רבודה (AR), מהלך שהפך את יצירתו לאינטראקטיבית ומעוררת מחשבה, תוך שהוא ממציא מחדש את הדרך שבה אנו חווים אמנות במרחב הציבורי.
אָלֶף יוצר מתוך כאב אישי וקולקטיבי, אך עבודותיו תמיד נוגעות גם בתקווה ובכוח להמשיך. בתקופות של קושי ואובדן, הוא מוצא את הכוח ליצור, מתוך אמונה שדווקא בזמנים החשוכים ביותר, היצירה היא שמאפשרת לנו לראות את האור.
אמנותו של אָלֶף היא הזמנה לצופים לעצור, להתבונן, ולחוות מחדש את העולם ואת עצמם. היא תזכורת לכך שהחיים הם מסע מתמיד של בנייה, שינוי וצמיחה – גם מתוך הקושי.